Streptococcus canis

חיידק beta המוליטי השייך לקבוצה G של Lancefield. מהווה ככל הנראה חלק מאוכלוסיית החיידקים הטבעית על פני ריריות של כלבים וחתולים. בודד גם מפרות. מעורב בדלקות דרכי המין של כלבות, אלח ומות של גורי כלבים ומגוון דלקות בחתולים. דווח גם על מקרים בהם היה מעורב חיידק זה ב-toxic shock syndrome עם או בלי ליווי necrotizing fasciitis  בכלבים. בבידודים מעורבים בתסמונות אלה נמצא חלבון M. כמוכן ייתכן כי החיידק מיצר streptolysin O. בידודים מכלבים מייצרים CAMP factor אבל משמעותו בפתוגנזה לא ברור.

Streptococcus spp. מקבוצה G מבודדים גם מבני אדם אך הם שונים מבחינה גנטית מאלה המבודדים מחיות (בין היתר הם מייצרים hyaluronidase ו-fibrinolysin).

 Streptococcus equi subsp. ruminatorum

תת מין זה של S. equi זוהה לאחרונה. הבידודים הראשונים היו מדלקות עטין מעלי גרה קטנים. בהמשך דווח גם על בידוד מטורפי בר באפריקה ובזיהום קטלני בבן אדם שסבל מליקויים חיסוניים.

Streptococcus uberis

חיידק אשר אינו כלול בקבוצות Lancefield. אינו המוליטי בדרך כלל אך יכול לגרום לשינוי צבע ירקרק במצע דם. מפרק אסקולין. נמצא במערכת העיכול ועל העור של בקר. מעורב בדלקות עטין בחיות אלה, בדרך כלל עקב ממשק לקוי ולא היגייני והצטברות מספר רב של חיידקים ממין זה בסביבה. שיפור הממשק פותר גם את בעיות דלקות העטין הנגרמות מ-S. uberis. בין גורמי האלימות שזוהו ב-S. uberis (לפירוט הפעילות ראה/י כאן), קפסולה מורכבת מ-hyaluronic acid (לאחרונה התעורר ספק באשר לחשיבות הקפסולה היות ולא נמצא הבדל משמעותי בפתוגניות של גזעים עם ובלי רכיב זה), streptokinase,hyaluronidase, CAMP factor ולבון M.

Streptococcus porcinus:

חיידק beta המוליטי השייך לקבוצות E, P, U, V של Lancefield. קבוצה E קשורה לדלקת קשרי הלימפה באזור הראש של חזירים בצורה דומה ל-strangles בסוסים. קיימים דיווחים סותרים על מנגנוני אלימות אך החיידק ניחן בחלבון M וקפסולה.

Streptococcus suis

חיידק alpha המוליטי על מצע עם דם כבש ו-beta המוליטי על מצע עם דם סוס, השייך לקבוצה D של Lancefield. נמצא בדרכי הנשימה העליונות של חזירים בריאים וחולים. מוכרים כ-35 סרוטיפים, מהם שניים נפוצים יותר, הגורמים לדלקות קרום המח בחזירונים. סרוטיפ 1 פוגע בחיות צעירות וסרוטיפ 2 בחיות מבוגרות יותר. סרוטיפ 2 נחשב לאלים ביותר וגורם לדלקות קרום המח, אנדוקרדיטיס, דלקות פרקים ואלח אשר יכולים להסתיים במוות. החיידק בודד גם מחיות אחרות. בנוסף, הוא נחשב לפתוגן זואונוטי המדביק אנשים במגע קרוב עם חיות נגועות. אמנם הדבקות בני אדם נדירה אך בשנת 2005 ארעה התפרצות בסין בה חלו מאות אנשים ועשרות מהם מתו לאחר שטיפלו ו/או אכלו בשר שמקורו בחזירם חולים. לא ברור אם מדובר בזן אלים במיוחד.

ביו גורמי האלימות שנמצאו (מרבית המחקרים בוצעו על סרויפ 2) (לפירוט הפעילות ראה/י כאן), קפסולה פוליסכרידית (אשר נמצאת גם על זנים לא אלימים אם כי, על פי חלק מהמחקרים, בשכבה דקה יותר), 2 חלבוני דופן (muramidase-released protein ו-extracellular protein factor) אשר נקשרו לאלימות החיידק אך פעילותם לא ידועה, המוליזין (suilysin) השייך לקבוצת ה-streptolysin O ומשחק ככל הנראה תפקיד מרכזי באלימות של זנים אירופאים אך הוא לא קיים בזנים אלימים אמריקאיים, אנזימים פרוטאוליטיים, superoxide dismutase ו-fimbriae אשר משמעותם כגורם אלימות לא ברור. גורם אלימות אחר, שכיח במיני streptococus אלימים אחרים, hyaluronidase, תרם זוהה בוודאות ב-S. suis.

החיידק חודר כנראה דרך השקדים (חלק מהחיות הופכות לנשאיות החיידק באבר זה), מגיע לדם ומתמקם במערכת העצבים המרכזית. הוא גורם לשחרור ציטוכינים משרי דלקת כגון IL-6 ו-TNF alpha (ככל הנראה בהשפעת ה-suilysin) וזאת ללא צורך בחדירה לפגוציטים. זיהומים נגיפיים של דרכי הנשימה יכולים לשמש כגורמים מסייעים לזיהום קליני.

קיים תרכיב מומת נגד החיידק אך יעילותו מוגבלת. נערכים מחקרים למצוא חלופות יעילות יותר.

בישראל בודד החיידק מספר פעמים מחזירים ומחיות אחרות.

Streptococcus iniae

חיידק beta המוליטי, פתוגן של מיני דגים מסוימים (אמנונים למשל), בהם הוא גורם לזיהומים קטלניים וכתוצאה מכל לנזקים כלכליים ניכרים.

Streptococcus pneumoniae

דיפלוקוקים בעלי קצוות מחודדים,alpha  המוליטיים אשר אינם כלולים בקבוצות Lancefield. יוצרים קפסולה הנחשבת לגורם האלימות העיקרי של החיידק. נחשבים לפתוגן חשוב בבני אדם ובודד מדלקות ריאות בצאן, אלח בעגלים ודלקות עטין בבקר. לאחרונה דווח כי חיידקים אלה גורמים לדלקות בדרכי הנשימה של סוסים. בידודים אלה נמצאו הומוגניים מבחינה גנטית אך שונים מבידודים הומאניים, ממצא המראה על אפשרות של התפלגות יחסית חדשה של זן הסוסים. הבידודים מהסוסים חסרו גורמי אלימות מרכזיים של הבידודים ההומאניים.

Peptostreptococcus indolicus

חיידק אנאארובי המבודד לעתים קרובות מדלקות עטין הנגרמות מ-Actinomyces pyogenes בבקר. גורם את הריח האופייני לדלקות אלה.

Enterococcus spp.

אנטרוקוים הם קוקים גרם חיוביים המאכלסים את מערכת העיכול. מעורבותם בתופעות קליניות בחיות ואדם היא נדירה וקשורה בדרך כלל לאי תפקוד של המערכת החיסונית או הפרת שיווי המשקל בין מרכיבי הפלורה המיקרוביאלית במעי. חשיבותם נובעת מהופעת זנים של Enterococcus spp., בעיקר E. faecalis ,E. faecium ו-E. gallinarum, אשר רכשו עמידים לתרופה אנטיביוטית בשם vancomycin. זנים אלה בודדו הן מבני אדם והן מחיות משק שונות. vancomycin משמש כקו הגנה אחרון לזיהומים הומאניים בחיידקים גרם חיוביים עמידים לתרופות אחרות, כגון methicillin resistant Staphylococcus aureus. הועלתה אפשרות כי מקור העמידות הוא השימוש הבלתי מבוקר, בעיקר בעופות, בזרז גדילה בשם avoparcin, אשר דומה במבנהו ל-vancomycin. קיים חשש כי זני Enterococcus spp. יפתחו יציבות בבעלי חיים עקב החשיפה ל-avoparcin, יעברו לבני אדם ויעבירו את המידע התורשתי המאפשר עמידות זו גם ל- methicillin resistant Staphylococcus aureus ובכך תישלל האופציה האחרונה לטפל בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים אלה. קיימים הן ממצאים שמאמתים הנחה זו והן כאלה הנוגדים אותה. עקב הלחצים הופסק בינתיים ייצור ה-avoparcin.